פסק-דין בתיק תא"מ 2910-12-11

בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת 2, המבוטח על-ידי התובעת 1 (להלן: " רכב התובעות") בתאונת דרכים שארעה ביום 26/11/2010.

על פי טענת נהג התובעות נסע ברכבו בכביש 4 לכיוון צפון, כאשר באותה עת היו עבודות בכביש שכתוצאה מהן הצטמצמו 4 הנתיבים מהם נוסעים ישר בכביש לנתיב נסיעה 1 בצד ימין. נהג התובעות העיד, כי נסע בנתיב הימני וכי התנועה הייתה איטית מאוד, כאשר כל הנתיבים היו צריכים להשתלב לנתיב שלו. בשלב מסוים משאית הנתבעות שביקשה להשתלב בנתיב פגעה בדלת של הרכב שלו מצד שמאל. לאחר התאונה, סרב נהג המשאית לתת פרטים, ולפיכך ניגש נהג התובעות לתחנת המשטרה, הודיע על התאונה ולאחר מכן אף מסר הודעה מפורטת. נהג התובעות לא זכר בעדותו, אם בעת התאונה הרכב היה בנסיעה או בעצירה.

מטעם הנתבעות העידה גם התובעת-2, אשתו של נהג התובעות שישבה לידו, וחזרה על אותו התיאור. לדבריה, בעת התאונה הרכב שלהם היה בעצירה.

נהג הנתבעות העיד, כי אכן היו עבודות בכביש, אך עקב העבודות נסגר רק נתיב אחד ולא שלושה, וכי נהג התובעות עקף את המשאית מצד ימין, ומשכך נפגע מן המשאית. לדברי נהג הנתבעות הוא ביקש מנהג הרכב פרטים והוא לא הסכים לתת לו והמשיך לנסוע. לדבריו, למשאית לא קרה דבר. נהג הנתבעות תאר בעדותו כיצד לאחר התאונה ירד מן המשאית נעמד לפני המשאית, פתח את הסבל, ישב (באופן שמסתיר את מספר המשאית) ואמר לנהג השני לצלם. לדבריו, היה במקום שוטר אולם השוטר לא התייחס אליהם והוא עצמו לא הספיק לצלם. נהג הנתבעות העיד, כי לא הלך למשטרה משום שחשב שנהג התובעות יבין שהוא אשם, ואחרי שבוע נקרא לחקירה במשטרה.

כפי שהוכח, סמוך לאחר התאונה, הגיע נהג התובעות למשטרה וסיפר שבגלל עבודות בכביש, כל הנתיבים השתלבו לנתיב אחד, וכי נסעו בנתיב הימני ונהג משאית שהיה משמאלם פגע בהם, איים עליהם ולא היה מוכן למסור פרטים.  בהמשך, מסר נהג התובעות הודעה נוספת ופרט את גירסתו. במשטרה מסר, כי בזמן התאונה מכוניתו הייתה בעצירה, כדי לתת לרכב משמאל להשתלב. אשתו של נהג התובעות מסרה אף היא הודעה במשטרה, בה חזרה על גרסתה.

נהג הנתבעות נחקר במשטרה באזהרה ומסר כי נסע בנתיבו, כאשר המשטרה סגרה את הנתיב השמאלי בגלל עבודות בכביש וכל כלי הרכב שהגיעו מקרית אריה היו צריכים לסטות שמאלה, ותוך כדי נסיעה הבחין כי מכונית התובעות סטתה לתוך נתיב נסיעתו ופגעה בנגרר של המשאית בצד ימין. לדבריו לאחר התאונה, נהג התובעות סרב לתת פרטים, ואלו הוא עצמו עלה למשאית להוציא את הרשיונות וראה שנהג התובעות רושם את מספר המשאית והוא עזב את המקום. במשטרה מסר נהג הנתבעות כי לעגלה של המשאית נגרם נזק שפשוף לאורך דופן ימין.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה:   "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017,   2063ב (1958)).   " באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ'  1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות המקרה נושא התביעה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.  בית המשפט בוחן את הגיונן של גרסאות כל אחד מהצדדים, את עקביותן, ואת אותות האמת בעדות העדים שבפניו. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסת העדים שנשמעו ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותם.

כאן המקום לציין, כי עדותו של נהג התובעות ועדותה של התובעת 2 היו שוטפות, רציפות, קורנטיות ועשו רושם מהימן. נהג התובעות והתובעת 2, חזרו על הגרסאות אותן מסרו במשטרה סמוך לאחר התאונה, בבטחון רב וניכר היה כי הם דוברי אמת.

עדותו של נהג הנתבעות מאידך, אינה אמינה בעיני. נהג הנתבעות העיד בהתנשאות, תוך שינוי מהגירסה אותה מסר במשטרה, כך בעדותו בבית המשפט תיאר כיצד לאחר התאונה ירד מן המשאית פתח את הסבל והתיישב למול המספר כשהוא משלב ידיים ולפיכך נהג התובעות צילם את המספר של הנגררת ולא של המשאית, ואלו במשטרה טען, כי עלה למשאית על מנת להביא לנהג התובעות את הפרטים, אולם זה ברח.  נהג הנתבעות גם סתר את גירסתו במשטרה לעניין הנזק שנגרם למשאית אם בכלל. בבית המשפט טען שלא נגרם נזק למשאית רק בדלת של הארגז כלים, ואלו במשטרה טען כי נגרם שפשוף במשאית לאורך דופן ימין. למותר לציין כי לא הוצגה כל תמונה בנוגע לנזק שנגרם למשאית, דבר שהיה מצופה לעשותו לו אכן נגרם נזק קל וחומר כאשר נהג הנתבעות לא אשם בתאונה.

עדותו של נהג הנתבעות גם אינה הגיונית ולא מתיישבת עם התנהגותם של נהג הנתבעות והתובעת 2. אין זה הגיוני שנהג התובעות נסע ישירות לתוך משאית נוסעת ולו הדבר היה כך, הרי שהחלק שהיה נפגע במכוניתו היה הפגוש ולא הדלת, ואין זה הגיוני שאם כך נהג, יגיע למשטרה בסמוך לאחר התאונה להגיש תלונה ואף יעליל עלילות על נהג הנתבעות.

משכך ובהסתמך על עדות נהג התובעות והתובעת 2, אני קובעת כי נהג המשאית הוא זה שביקש להשתלב לנתיב נסיעתם של נהג התובעות והתובעת-2 ועשה כן בחוסר זהירות ובפראות, תוך שהוא פוגע במכוניתם באמצעות החלק הימני קדמי של המשאית. בעת הפגיעה מכונית התובעות הייתה בעצירה מלאה. בנסיבות אלה, מלוא האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעות.

התובעות הגישו חוות דעת שמאי, שלא נסתרה, והוכיחו כי סך נזקי התובעת 1, עמד על 5,876. התובעת 2, שילמה השתתפות עצמית בסך 1,407, ודמי כינון בסך 57 ש"ח.

משכך, ישלמו הנתבעות לתובעת 1 סך של 5,876 צמוד מיום התשלום ולתובעת 2, סך 1,464 נושא ריבית והצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכר טרחת עו"ד בסך 1,200 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום,  כ"ד טבת תשע"ג, 06 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: